<h1>חדושי הרא"ה — חולין</h1>
<h2>דף טז:</h2>
[חולין ק' ע"א] מתני'. גיד הנשה שנתבשל עם הגידין בזמן שמכירו בנותן טעם. פי', בזמן שמכירו מסלקו והשאר (מותר) בנותן טעם, דסבר לה כמאן דאמר יש בגידין בנותן טעם. ואם אינו מכירו כלן אסורין והרוטב בנותן טעם. וכן חתכת נבלה. [פי', שנתערב בקדרה עם חתכת בשר.] וחתיכת דג טמא. [פי', שנתערבה באלפס עם חתיכות דגים טהורים,] בזמן שמכירה בנותן טעם, [ואם] אינו מכירה כלן אסורות, והרוטב בנותן טעם. וליבטל ברובא. פי', ארישא מהדר, [ולקמן נמי מקשינן הכי נמי אסופא בחתכת נבלה וחתכת דג טמא, אבל השתא ארישא מקשינן אגיד הנשה שנתבשל עם הגידין] דקתני אם אינו מכירו כלן אסורין, [ואהא מקשינן וליבטיל ברובא,] ומכדי מתני' מדקתני בגידין כלן אסורין סתמא אפי' בדליכא טעמא קאמר, גבי רוטב קתני בנותן טעם מכלל דגבי גידין לא אזלינן בנותן טעם אלא לעולם אסורין ואע"ג דלא יהיב בהוא טעמא ההוא גיד אסור, והא קשיא לן אמאי כיון דליכא טעמא מדינא ואפי' לדרבנן חד בתרי בטיל והינו דנקט האי לישנא וליבטיל ברובא כיון דליכא טעמא. [ומתרצינן] בריה שאני. כלומר, דבריה לא בטלה, דכי היכי דחשיבא לענין מלקות דלוקין עליה בכל שהו כדאיתא התם במסכת [מכות י"ג ע"א], חשיבא לענין איסורין דלא בטלה. ופי' בריה הוא כל דבר שמתחילת בריתו הוא אסור, והוא שלם כולו כבריתו, והוא משל בעלי חיים, וכלן בגיד הנשה ולאפוקי חלב שאינו דבר חלוק לעצמו כגיד הנשה אלא שהוא בהרבה מקומות. ופרי אסור אין דינו כבריא מפני שאינו דבר של בעלי חיים, ובמכות [י"ז ע"א] אמרי' בהדיא לרבנן דבריית נשמה בעינן. כלומר, שהוא של בעלי חיים, ובעינן נמי שיהא שלם והתם הוא דלית ליה בטול אלא הרי הוא אוסר בכל שהו, ולענין אכילתו גם כן לוקין עליו בכל שהו, אבל חסר דבר שהנשמה תלויה בו ואפי' אחר שנפל לקדרה דינה כשאר איסורין. וכן אמרי' במס' מכות [ט"ז ע"ב] ריסק תשעה נמלים ואחד חי מצטרפין לכזית. [כלומר, בכדי שלא נשאר אחד מהם שלם מצטרפין לכזית] ואם אכלן כשהן שלמים לוקה על כל אחד ואחד שעל ידי שהן בריות חלוקות הרי הן גם כן לענין מלקות חלוקות כדמוכח התם. ועכשיו אין לוקין על כל אחד ואחד מפני שהם מרוסקין. ופי' אחד חי, שלם. [והדין כשאר איסורין שהם בכזית. וכן הדין באיסורין חשובין שאינן בטלין מפני חשיבותן דכל היכא דאזל ליה חשיבותן בטלים.] וכן אמרי' בגיטין בפרק הניזקין [נ"ד ע"ב], ברמוני באדן ואגוזי פרך שאינן בטלין [מפני חשיבותן] שאם נתפרדו הרמונים או נתפצעו האגוזים בטלין. וכן מוכח בתוספתא [פ"ח הי"ד], פירוש, לענין חתכה שהיא ראויה להתכבד בה בפני האורחין שאינה בטלה, שאם נימוחה לאחר שנפלה בקדרה שהיא בטלה. ו[בענין בעלי חיים] אם אבד ממנה אבר אחד שאין הנשמה תלויה בו במס' נזיר [נ"א ע"ב] בעיא ולא אפשיטא לענין מלקות והוא הדין לאיסור, דאיכא למימר דמספקא לן אי בטיל או לא [בטיל] ומספיקא לחומרא, ואיכא למימר דכיון דבריה לא בטלה דרבנן היא, [דאלו מדאוריתא בכולהו איסורין חד בתרי, אלא דרבנן אחמור בשיעורין ואמור נמי דבריה לא בטלה, וכיון דרבנן הוא] וספיקא דרבנן לקולא ואפילו חסר ממנה אבר שאין הנשמה תלויה בו ואפי' לאחר שנפלה בקדרה בטלה. וההיא דאמרי' התם האיברים אין להם שיעור [אהלות פ"א]. ההיא לאו לענין ביטול איתמר כשהם אסורין ונתערבו בשל היתר [שלא יהא להם שיעור ואסרו בכל שהן, דהא ליתא]. אלא לענין טומאה איתמר שאם יש כאן אבר של נבלה שמטמא בכל שהיא ואע"ג דלית ביה כזית בשר. או לענין מלקות איתמר שלוקין באכילתו בכל שהו כאבר מן החי. רבנו נסים כתב דאע"ג דבריה לא בטלה חד באלף בטלה, והביאו ראיה לדבריהם מיהא [דאמרי'] בירושלמי במס' תרומות בפ' בצל [פ"י ה"ה], הורי ר' אבין בהדין עכברא חד לאלף. [וליתא להא דרבינו ז"ל] דבכל דוכתא קימא לן בתלמודא דידן בריה לא בטלה. אלא דהתם איפשר דלענין טעמא איתמר דיהיב טעמא כולי האי ואפי' חד לאלף, וסמך לדבר שהרי שם בסמוך לו אמרו דין הציר של דגים ששיעורו בקרוב למאתים משום דחריף טעמיה, וכן נראין הדברים שאי איפשר דליבטיל העכבר אמרו שהרי דבר הניכר הוא, אלא ודאי נימוח שם או שסלקוהו משם ולא היו צריכין לבטל אלא הטעם. וליתא לההיא דירושלמי לענין טעמא נמי דהא התם בע"ז [ס"ח ע"ב] אסיקנא אפי' בעכברא בששים. ודעת [רבינו] הרב ר' משה ורבותינו בעלי התוספות ז"ל דההיא דהתם נמי דוקא בעכברא דשיכרא דהתם הוא דאמרינן דמשבח אבל בשאר דברים נותן טעם לפגם הוא ואפי' ששים נמי לא בעי. וכתב גאון ז"ל לענין שמן נרות של בית הכנסת דכל היכא דמיתסר באכילה מיתסר [נמי] בהדלקה משום שנאמר [מלאכי א'] הקרבהו נא לפחתך.
<h2>דף כ:</h2>
[חולין ק"ד ע"א] מדקתני הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים, שמעי' דעוף אסור על הנודר מן הבשר. והוא הדין לקרבים ובני מעים. וסתמא כר' עקיבא דאמר כל מידי דממליך עליה שליחא מיניה הוא. [פי', וסתם מתני' דשרי בדגים וחגבים דמשמע מינה דהא בשר עוף אסור כר' עקיבא דאמר כל מידי דממליך עליה שליחא מיניה הוא.] פי' כל דבר שהשליח נמלך עליו כשאדם מצוה אותו ליקח דבר אחד והוא חוזר לבעלים לימלך [בו] אם יקח אותו דבר אחר שמצא הרי זה קרוי מינו של ראשון, והנודר מן הראשון סתם הרי השני בכלל. כיצד, הרי שאמר בעל הבית לשלוחו ליקח לו בשר והוא אינו מוצא אלא עופות אינו חוזר לבעל [הבית ואומר לו] סתם לא מצאתי בשר אלא לא מצאתי אלא עופות, אבל לא מצא אלא ירק אומר [לו] סתם לא מצאתי בשר. דתנן בנדרים [נ"ד ע"א] הנודר מן הירק מותר בדלועים, ר' עקיבא אוסר, אמרו לו לר' עקיבא והלא אומר אדם לחברו צא וקח לי ירק והוא אומר לא מצאתי אלא דלועים. כלומר, ואינו לוקח לו מן הסתם עד שחוזר ונמלך בו, נראה שאינו בכלל שליחותו. אמר להם וכן הדבר כלום אומר לא מצאתי אלא קטנית. כלומר, אם לא מצא לא ירק ולא דלועים אלא קטנית אינו [חוזר ו]אומר [לו] לא מצאתי אלא קטנית אלא שחוזר ואומר לו סתם לא מצאתי כלל, וכשמוצא דלועים הוא אומ' לא מצאתי אלא דלועים, הרי שחוזר ונמלך בו על הדלועים מה שאין כן בקטנית, אלא שהדלועים בכלל ירק. ואמרי' עלה [שם נ"ד ע"ב] מאן תנא דפליג עליה דר' עקיבא [במתני' דמייתינן לעיל דתנן בנדרים דתני הנודר מן הירק מותר בדלועים ור' עקיבא אוסר], רשב"ג הוא, דתניא הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ומותר בראש וברגלים ובקנה ובעופות ואין צריך לומר בבשר דגים וחגבים. וכן היה רשב"ג אומר קרבים [ובני מעים] לאו בישרא ואוכליהן לאו אינש. [פי', דלית ליה לרשב"ג טעמא דר' עקיבא דכל מידי דממליך עליה שליחא מינה הוא.] ומדסתם לן תנא הכא כר' עקיבא. שמעי' מינה דהילכתא כותיה. אע"ג דקימא לן אין סדר למשנה בתרי מסכאתא, ואיכא למימר דילמא סתם ואחר כך מחלוקת היא. [פי', דדילמא סתם מתניתין דהכא דאתיא כר' עקיבא מתניא מקמי מתני' דהתם דתנן בנדרים דאיפליג בה ר' עקיבא בהדיא] ואין הלכה כסתם, אפי' הכי הוה ליה ספיקא דאוריתא וספקא דאוריתא לחומרא. הילכך הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ואינו מותר אלא בחגבים. [פי', דלא מימלך כלל עליה שליחא מבשר לחגבים.] אבל (בחגבים אסור) בבשר דגים אסור משום דממליך עליה שליחא, והא דקתני הכא מותר בבשר דגים אוקימנא בפרק הנודר מן הירק כשהקיז דם וכיבן ליה עיניה דלא אכיל דגים, דדגים קשין לתחלת אוכלא. פי', חולי העין נקרא אוכלא, ודגים קשים לתחלת החולי. הילכך לפי אותה שעה שנדר אין כונתו על הדגים שכבר אסור בהם מפני חולי עיניו, ואין שלוחו [שלו] נמלך עליהם [באותה שעה. פי', וכיון שכן כשנדר מן הבשר לא היה דעתו [עליהם] מעולם אלא על הבשר בלבד]. הא לאו הכי אסור אפי' בבשר דגים דממליך עליהו שליחא. והוי יודע דלא אמר ר' עקיבא כל מידי דממליך עליה שליחא מיניה הוא אלא מידי דשיך בלישנא קצת כגון [נודר מן הבשר דאסור ב]דגים [דשיכי קצת בלישנא דבשר משום] דבשר דגים [וחגבים] מיקרי, כדאמרינן לעיל במתני' בשר דגים וחגבים. [וכיון דכן כי ממליך עליה שליחא כגון מבשר לדגים אסור בהם.] לאפוקי מידי דלא שיך כלל כגון ביצים וגבנה, כדאמרינן התם בנדרים הנודר מן הבשר מותר בביצים וגבנה ואע"ג דממליך עליהו שליחא, [דתרתי בעינן, דשיך בלישנא, וממליך עליה שליחא.] וכן הנודר מן הדלועים אינו אסור בירק משום דלא שיך בלישנא כלל, [אע"פ שהנודר מן הירק אסור בדלועים, דשיכי קצת בלישנא וממליך עליה שליחא.] והנודר מן הדגים אינו אסור בחגבים ואין צריך לומר בבשר.
